החאן - פילוקטטס מאת היינר מולר

9 אף שמולר משקף בדרמה שלו את הקונפליקט בין הפרט למדינה, ובין אלימות לתרבות כפי שחווה אותם על בשרו בגרמניה המזרחית הקומוניסטית, הוא אינו גולש לפשטנות, אלא משאיר מקום הן לתפיסה האריסטוטלית שהמדינה קודמת לפרט, והן להשקפה שבמדיניות יש לפעמים מקום למקיאווליזם )ישעיה ברלין(. הולדת השנאה במלחמה, שנאה היא הכוח המניע בדרמה שלפנינו. והמלחמה הלא-נגמרת ממשיכה להזין אותה. זהותו של פילוקטטס, שהוגדרה על ידי היותו לוחם וקשת אלוף, נמחקה כאשר נפלט מן המלחמה. בבדידותו הוא ממשיך להילחם בעצמו, ובנשרים המסמלים בעיניו את אויביו, מטפח את שנאתו לאודיסאוס שנטש אותו, ולעזאזל המולדת. אודיסאוס, המדינאי שרואה את עצמו כשליחה של המלחמה, נטש את המפקד פצוע על מנת שחייליו של האחרון ימשיכו להילחם. כעבור שנים, כשהוא ניצב מול כישלון מתמשך בטרויה, הוא זקוק לפילוקטטס ולקשתו האגדית כדי לפרוץ את המבוי הסתום במלחמה. על מנת להחזירו לשורות הצבא הוא מנצל את תמימותו של חייל צעיר )נאופטולמוס ששונא אותו גם כן(, מפעיל מנגנון משוכלל של שנאה ובגידה ומשתמש בעצמו כפיתיון. הוא מחבר בין שתי השנאות, זו של פילוקטטס וזו של נאופטולמוס, כדי להשיג את מטרתו. אך מהי המטרה? אודיסאוס מתאר את המלחמה כטבח ואת עצמו כשותף לו. מולר מצייר את המנהיג היווני כוירטואוז בתחום הטקטיקה. אך איזו אידיאולוגיה הוא משרת? איזו מין מדינה? המחזאי אינו בין שלוש הדמויות מתייצב מאחורי אף אחת מן העמדות שהוא מציג. אודיסאוס השקרן והמניפולטור הוא מדינאי רב תושיה שלו אין גיבור. שמשרת את טובת הכלל. פילוקטטס הפצוע המושפל איבד צלם אנוש והוא מעדיף את טובתו הפרטית על טובת עמו. הכוח המניע את נאופטולמוס, החייל התם, הוא כבודו האישי שנפגע ממעשהו של אודיסאוס )אשר לקח את נשק אכילס אבי נאופטולמוס(, והוא הופך לרוצח וכמעט מסכל את התכנית כולה. המציאות שמאיר מולר בעייתית. הוא משרטט תרבות שמתבססת על מנגנונים של אלימות ואלימות נגדית, ובכך מוחקת למעשה את ההבחנה בין מנצחים למנוצחים, בין צודקים לפושעים. עם זאת, בסופו של דבר, אודיסאוס הפרגמטיסט )המרקסיסט?( שאינו מאמין כי הכל קבוע מראש, מצליח להציל את המצב, להמציא פתרון, לצאת מהסבך כשידו על העליונה, ואפילו להתבדח. הנמשל של היינר מולר למלחמת טרויה היה כנראה מלחמת העולם השניה שנחשבה למלחמה צודקת. אולם במחזהו הקודר הוא מראה נכון שלפעמים חייבים להילחם גם מלחמה צודקת היא מלוכלכת. ש ולהתלכלך, לפעמים אין ברירה אחרת. לא חייבים לטעון שיש מלחמה נקיה, או נאורה. לא חייבים לשקר. טוהר הנשק הוא אוקסימורון. ד"ר מרים יחיל-וקס אריאל וולף, ניר רון