החאן - פילוקטטס מאת היינר מולר

« 8 ·« ¢¡ ®¢·¦« בימינו פירוש המושג "מיתוס" הוא דבר שלא היה מעולם, אגדה. ביוון העתיקה משמעותו היתה הפוכה, מיתוס היה סיפור שצפן בתוכו אמת חשובה. אריסטו המליץ לכותבי הטרגדיות להשתמש במיתוסים מפני ש“ידוע כי מיתוס הוא אמת". פרשת פילוקטטס ונשקו-מורשתו מעלה שאלות אוניברסליות בפניהן מה חשוב ממה: טובת הכלל או חיי הפרט? ניצב כל עם במלחמה: הנאמנות למולדת או הנאמנות למצפון? האינטרס המדיני או המוסר האישי? אך טבעי הוא שסופרים, מחזאים ומשוררים שהתעניינו בשאלות אלה בימים ההם ובזמן הזה, נמשכו לסיפור פילוקטטס. ויליאם וורדסוורת', יאניס ריטסוס, דרק וואלקוט, חיברו שירים. ג'ורג' אליוט, אייריס מורדוך, מלקולם לאורי כתבו רומנים. סופוקלס, אייסכילוס, אויריפידס, מקסים גורקי, אנדרה ז'יד, שיימוס היני, כתבו מחזות. והיינר מולר, כמובן. דוּעה שבהן מתואר ְ ּי ַ במקורות יווניים קיימות מספר גרסאות למיתוס. ב פילוקטטס כנסיך, איש סודו של הרקולס, אשר זכה בקשתו האגדית משום שהסכים להצית את מדורת הקבורה שלו )הרקולס ביקש להישרף חי כדי להיות לאל(. פציעתו של פילוקטטס )הכשת נחש( היתה עונש ק ֶ מ ֶ שהטילה עליו האלה הרה על שהעלים את הקבר. בהפלגה לטרויה, הנ בפצע העלה סרחון בלתי נסבל ואודיסאוס החליט להוריד את פילוקטטס הפצוע מן הספינה ולנטוש אותו על אי בודד. בהמשך התברר שהלוחם וקשת הרקולס שלו חיוניים לנצחון במלחמת טרויה, ואודיסאוס מחליט להחזירו. הטרגדיות שכתבו אייסכילוס ואויריפידס על הנושא אבדו. זו של סופוקלס, שנכתבה לעת זקנתו, שרדה. זהו מחזה קורע לב שמתמקד ל שהושפל, ובהתמודדותו כפרט. ִ י ַ בגורלו האישי של פילוקטטס, גיבור ח היינר מולר, שראה עצמו מחזאי-מבקר השרוי במלחמה מתמדת, )לביוגרפיה שלו קרא "מלחמה ללא קרב"(, עסק כל חייו ביחסים בין המחזה שלו, בשונה מזה של סופוקלס, מתמקד אלימות לתרבות וספרות. לא בפרט אלא במדינה. המדינה מאמצת שיטות לא הומניות כדי להבטיח עתיד הומני לאזרחיה, זוהי פרשנותו של היינר מולר למיתוס. אצל סופוקלס פילוקטטס גיבור טרגי ואודיסאוס הוא הנבל, האנטגוניסט. אצל מולר האחרון הוא הציר המוסרי של העלילה, אף שהוא רחוק מלהיות אדם מוסרי. מבחינת אודיסאוס, כל האמצעים להשגת המטרה הלאומית, נצחון במלחמת טרויה, כשרים. פילוקטטס מצידו שואף נקם ושקוע בעצמו. הוא מוכן להמשיך לסבול בגלותו הכאובה עד לנפילת אחרון היוונים, עד לתבוסת "הצד שלו". נמרוד ברגמן, אריאל וולף