החאן - נושים - מותחן קלאסי על אהבה, תשוקה ונקמה

8 קינר - אתה חוזר ל"נושים" בפעם השלישית. מה מושך אותך במרחק של שני דורות ליצירה המורבידית הזאת? היצירה היום אפילו יותר חשובה עבורי. אני חוזר ללמוד יזרעאלי - בעצמי. היום אני מבין יותר טוב תבנית, תבנית של ריאליזם, שזה לא כמו בחיים. חיים זה חומר גלם, זה הכול. יכולת הדחיסה, יכולת האוטונומיה של היצירה, יכולת ההתהוות שיש במחזה, מתאימים למקום שבו אני נמצא היום במסע שלי, שחווה הווה אוטונומי דחוס. יש לי היום כלים יותר משוכללים לעקוב אחרי המנוע הזה, איך סטרינדברג בנה את המנוע המופלא הזה. דבר שני - מה שמופיע אצלנו בשנים האחרונות, כשאומרים ריאליזם, אין לזה שום קשר לריאליזם. איך יוצרים ריאליזם כשכול העולם הוא סלון של נורה ב"בית בובות", או ב"נושים" או ב"מדמואזל ז'ולי". נחזור לשכלל מה זה מחזה - כמוסת נצח שמשוחררת בכלל מכל הקשר מסביב, דחוסה עד אימה ומתהווה מול עינינו. לחזור לסטרינדברג זה תענוג, זה לחזור לחדר כושר עם כל השחקנים וגם עם כל ניסיוני הלא-מצומצם, זו חדווה לעמוד על כתף של ענק. אתה רואה את כל הדברים אחרת לגמרי, בפרספקטיבה מורכבת יותר. , אתה 1966 - בראיון להדה בושס לקראת ההצגה ב קינר - אומר: זהו סיפור של רצח במושגים המודרניים ביותר, מלחמת קיום של מוחות, של פירוד ופיצול האישיות. סטרינדברג אומר על המחזה הזה שאנחנו חיים בג'ונגל מנטלי. על האנשים לרצוח מנטלית כדי להתקיים והמנצחים הם בעלי האינטלקט החזק ביותר. התובנות האלה מעוגנות – דרווין, ניטשה, פרויד, 19 - בחידושים של המאה ה הטיפולים בהיפנוזה. נכון, גוסטב אומר לאדולף - מה שאשתך עשתה לך יזרעאלי - – זה קניבליזם – זה לטרוף כדי לקבל את התכונות של הנטרף. יש התכווצות והתפשטות של דמויות. אצל סטרינדברג זה גדול מאוד – גם כמלחמה בין מינים, אך גם בין הגברים, לכן זה כל כך תיאטרלי. אתה רואה על הבמה, בזמן במה, מישהו רוצח מישהו אחר, רצח מנטלי, וזה גורם למוות פיזי. פרופ' גד קינר (קיסינגר) מראיין את הבמאי פרופ' יוסי יזרעאלי לקראת צאת ההצגה התכנסנו הערב צמנו. ע לחמול על זה תיאטרון אודליה מורה-מטלון, אריאל וולף