החאן - נושים - מותחן קלאסי על אהבה, תשוקה ונקמה

4 ) הינו מחזה נטורליסטי במערכה אחת, פרי עטו של Fordringsägare  "נושים" (בשוודית המחזאי השוודי אוגוסט סטרינדברג. המחזה נכתב בשוודית במהלך אוגוסט וספטמבר .1890- ובשוודית ב 1889 בדנמרק, וראה אור לראשונה בדנית בפברואר 1888 9- "נושים "עלה לראשונה כחלק משלישיית מחזות בני מערכה אחת של סטרינדברג ב בקופנהגן ונחשב לאחד המחזות העוצמתיים ביותר של סטרינדברג שתיאר 1889 במרץ כ"עבודתי הבוגרת ביותר". 1892- אותו ב על ריכוז ותמציתיות ) מדגיש סטרינדברג, כי הריכוז 1889( " במאמרו "על דרמה מודרנית ותיאטרון מודרני והתמציתיות מסייעים למחזאי לגיבוש המחזה. לדעתו, כל מחזה נכתב למען סצנה מרכזית אחת, ולשווא יבזבז המחזאי את כוחותיו על מבנה מורכב ומסובך של מחזה באורך מלא. תנועה, פעולה ומאבק – הם היסודות היחידים הקיימים. לדעתו של סטרינדברג, המאבק הנפשי להשגת השלטון, מקביל למאבק הפיזי של הישרדות. עימותים נפשיים אלה מעצבים, לדעתו, את הקיום האנושי, כאשר הדמויות הדומיננטיות מבחינה נפשית כופות את כוח הרצון על החלשות מהן. מאבקים אלה מגיעים לעיתים עד קיצוניות, כאשר אדם עלול להירצח באמצעות רעיונות מדומים והרי אסון, המוחדרים לנפשו בערמומיות. מאבק הרצונות ב"נושים" מתבטא באופן מפתיע ומקורי. כאן מציב סטרינדברג רצונות בין שלושה גיבורים: אשה ושני גברים. הוא הופך על פניו את ה"משולש הרומנטי", אשה-בעל- מאהב של המלודרמה, ויוצר משולש של מאבק של רצונות שבו כלל אחד נלחם בדרך אכזרית ובלתי מתפשרת על כל אחד מן האחרים. בכל אחת משלוש הסצנות מופיעים רק שניים מבין שלושת הגיבורים של המחזה. בסצנה הראשונה, שני הגברים (אדולף וגוסטב) משתפים פעולה נגד האשה (טֶקְלָה) שהרסה את שניהם , כשאדולף (הבעל הנוכחי) אינו מודע לזהותו האמיתית של גוסטב (הבעל הקודם). בסצנה השנייה, הנאהבים (אדולף וטקלה) משתפים פעולה נגד הבעל הקודם. ובסצנה השלישית גוסטב וטקלה פועלים יחדיו במודע ובלא מודע לחיסולו של אדולף, החלש מכולם. ככל שהעלילה מתפתחת בזמן הווה, כך נחשפים אירועי העבר, ושלושת הגיבורים נחשפים בהדרגה כ"נושים" ששואפים לגבות את "חובם" הנפשי זה מזה. "הטרקלין, הטירה והגן – ייצוג ומציאות בדרמה המודרנית", פרופ' גדעון שונמי, מתוך , תל אביב 1987 , הוצאת אור עם מה ש ״כמו הנ העשויה קרעים-קרעים" על ״נושים״: על מה דיברנו? הא כן, ציור. אדולף: אתה באת ופקחת לי את העיניים להתבונן באמנות הזו באור חדש. טוב, כבר לפני כן חשתי שהמדיום מה שאני רוצה ְ הזה לא מתאים ל מה... אבל ָ לבטא, אבל לא הבנתי ל והסברת "ציור הוא מדיום ָ אז באת מיושן שלא יצליח לתת ביטוי לדחף היצירה המודרני", נכון? ואז הבנתי מדוע אני לא מסוגל לבטא את עצמי באמצעות צבע. אתה בטוח שלא תמשיך לצייר? גוסטב: שלא תתפתה?! אין סיכוי! ניסיתי! בלילה אחרי ששכנעת אדולף: אותי, שיחזרתי את הטיעונים שלך, אחד אחד, למקרה ש...ושוב שוכנעתי, אתה צודק, אבל בבוקר הבזיקה בי המחשבה "ומה אם אתה טועה?", זינקתי מהמיטה, תפסתי את המכחול, טבלתי בצבע והנה - כלום! לא יכולתי לצייר, הקסם פג! מתוך המחזה