החאן - נושים - מותחן קלאסי על אהבה, תשוקה ונקמה

הכחול שלך, אנמי, וסטב: (לוקח ציור, בוחן) ג כל כך דק שדרכו נשקף הבד כמו עור של גווייה, ומתחתיו, כאילו מחוקות, מבצבצות הלחיים השקועות שלך (גבו לאדולף, בוחן מרוחות בדונג... יש איזה דמיון לפורטרטים ציורים) שאתה ציירת? בקושי. האיברים אותם האיברים, אבל ההבעה שונה, לא?... אתה אולי לא מבחין בזה כי הדמות שלה בעיני רוחך חוצצת בינך לבין התצלום... עכשיו תסתכל בו בעיניים של צייר, תשכח את המקור, מה אתה רואה? זו לא גנדרנית מצועצעת שמזמינה להתעלס איתה? אתה לא רואה את הקו הציני סביב הפה - קו שאותו היא מסתירה ממך? - איך העיניים שלה תרות אחר מישהו שהוא לא אתה? את התלתל הפרוע, השרוול המשתפל, המחשוף שחושף את שדיה לעין המצלמה, אתה לא רואה?! מתוך המחזה 15 יהויכין פרידלנדר