החאן - נושים - מותחן קלאסי על אהבה, תשוקה ונקמה

14 סטרינדברג האמין כי הכתיבה הנטורליסטית האמיתית היא מאבק פסיכולוגי בין שני מוחות. שני אנשים ששונאים אחד את השני ברגע נתון ונלחמים על מנת להוליך אחד את השני לאבדון; עוינות מנטלית שסטרינדברג לחם על מנת ללכוד אותה. יותר מזה, הוא התכוון כי מחזותיו יהיו לא משוחדים ואובייקטיבים, הייתה לו תשוקה להפוך את הספרות לסוג של מדע; והמשותף לכל מחזותיו – התעוזה, המורכבות והחיפוש הבלתי נלאה אחרי דרכי ביטוי חדשות בתיאטרון. את מחזותיו הפך סטרינדברג למעין מעבדה של החיים. הוא ביקר במחזותיו את החברה השוודית, תיאר את המאבק בין שני המינים, העלה על נס את קדושת המשפחה ויצא נגד התנועה לשחרור שנים אחדות היה סוציאליסט ולחם נגד האישה. המשטר הקפיטליסטי. בסוף ימיו עסק בדת הנוצרית ובתורת הנסתר. הוא האמין בהשגחה עליונה ונטה לתפוש את החיים ככור מצרף שבו אנשים סובלים ומיטהרים על מנת לזכות במלכות שמיים. הוא ראה את עצמו כמי שנבחר על ידי ההשגחה העליונה לסבול ולכפר על חטאי אחרים. , לאחר שנים בהן התגורר בברלין, בווינה 1908 - ב ובפריז שב סטרינדברג לשטוקהולם, שם הקים את "התיאטרון האינטימי". בתיאטרון זה מוצגים לראשונה חמשת מחזות החדר שלו. במרכז מחזהו האחרון "דרך המלך הגדולה" 1909 - ב ניצב הגיבור הנווד שתר אחרי גאולה רוחנית. המבקרים רואים בו את דיוקנו העצמי של המחבר ובמילים המסיימות את המחזה, רואים מעין צוואה רוחנית. "ברך אותי, את ברואך, הסובל ממתת החיים שהענקת לו. ברך אותי, שסבלו העמוק ביותר, עמוק מני כל סבל אנושי, היה – שלא יכולתי להיות זה שהשתוקקתי להיות". .1912 במאי 14 - סטרינדברג נפטר ממחלה קשה ב "חופשי"? לא... אני מדמיין, מפעם לפעם, איזו שלווה אני אמצא ב"להיות דולף: א חופשי", אבל ברגע שהיא עוזבת אותי, אני משתוקק אליה... משתוקק אליה כמו אל יד קטועה, רגל... לפעמים נדמה לי שכשלעצמה היא לא קיימת, שהיא חלק ממני, וכשהיא עוזבת אותי - כאילו איבר נקרע מגופי ולוקח אתו את כוח הרצון שלי, את הרצון לחיות... נראה שהאשה הזאת הפכה לחלק מהגוף שלי, ואני חלק מהגוף שלה... עד כדי כך שלא יכולתי לומר אם היא אני או אני היא. מתוך המחזה יהויכין פרידלנדר, אריאל וולף