החאן - המקצוען - קומדיה עצובה

21 "תיאו בני היקר, הבטחת לבוא בספטמבר ליום הולדתו של אבא, והנה כבר השלג ירד, אנו עומדים בתחילת חודש ינואר, ואתה לא הגעת. המכתבים חוזרים אלי, וכבר נדמה לי שאני כותבת אותם לעצמי. אני לא יודעת, בני, אם אתה עדיין כועס על אביך. אם אתה עדיין מאמין שהוא ובני דורו הם שיצרו את המשטר האומלל הזה, או שהמשטר האומלל הוא שאמלל אותם, כפי שאני חושבת. הוא ימות משוכנע שנאבק למען הדבר הנכון, בחברת האנשים הלא- נכונים. האם זה ייתכן? כן, בני, זה ייתכן. אבא הזדקן בן לילה. נדמה לי, לפעמים, שאצלנו אנשים מצפים להזדקן כדי שבזכות הגיל וההופעה יקבלו את הכבוד שהחיים מנעו מהם. עליך הוא מדבר רק בגוף שלישי, אבל הוא אוהב אותך יותר מכל. כמובן, שהוא ימות בלי להגיד לך את זה... אני שולחת לך את כל המכתבים האלה, ואת הכפפות, באמצעות לוקה, חברו של אבא מהקורס להאזנות סתר. אוהבת אותך, אמא".