החאן - המקצוען - קומדיה עצובה

19 אנחנו חיים בעידן שבו אנשים משתפים הרבה מהמידע שפעם נחשב פרטי ברשתות חברתיות מרצונם. אולי פרטיות היא לא דבר כל כך מהותי? יש הבדל גדול בין דברים שאתה משתף מרצונך לבין מידע שנאסף ממך. אבל אפילו אנשים שמשתפים כל מיני דברים באופן וולונטרי לא משתפים הכל. הם מחזיקים בסיסמאות האינטרנט שלהם והם שמים מנעולים על חדר האמבטיה וחדר השינה שלהם. אפילו האנשים שחיים באופן הפומבי ביותר נוקטים צעדים שיבטיחו מרחב שבו אף אחד לא יכול לצפות בהם או לפקח עליהם. אנחנו יצורים חברתיים וחיות פוליטיות, אז אנחנו רוצים שיהיו אחרים שיביטו במה שאנחנו עושים, אבל יש בנו גם את הצורך הזה בפרטיות, שהוא לא פחות מהותי. האיום שאתה מתאר מופשט מאוד. יש תחושה במיינסטרים שאזרח ממוצע לא צריך לחשוש ושהשם שלו לא יעלה במערכת לעולם. ההיסטוריה של כמעט כל מדינה שעוקבת אחרי אזרחיה היא של ניצול קיצוני לרעה של הכוח הזה. אין שום נחמה במחשבה שהממשלה מבטיחה להשתמש בכוח הזה רק נגד טרוריסטים. השימוש הוא כמעט תמיד נגד דיסידנטים פוליטיים או נגד אנשים שמהווים איום או אתגר למנגנון הכוח. אבל גם אותם אנשים שטוענים שאין להם שום דבר להסתיר כמעט תמיד לא אומרים את האמת. אני מציע לך לבקש מכל אחד מהם את הסיסמה לחשבון המייל שלו או לרישומי הבנק או חשבון פייסבוק שלו, כדי שתוכל לקרוא את המיילים שלו ולפרסם מה שבא לך. כמעט אף אחד לא ייתן לך לעשות את זה, מפני שכולם יודעים שיש להם דברים להסתיר. לפי רוב הסקרים, הציבור האמריקאי תומך בתוכניות המעקב של הסוכנות לביטחון לאומי אבל לא ממש בצורה גורפת. רוב הסקרים שאני ראיתי היו די קרובים, הם כמעט התחלקו שווה בשווה, ומה שהיה עוד יותר מעודד מבחינתי זה שבפעם הראשונה מאז בספטמבר, כשאנשים נשאלים ממה הם יותר מפחדים, מפגיעה מצד 11 הממשלה בחירויות שלהם או מטרור, רוב הציבור עונה שהוא חושש יותר מפגיעה אפשרית של הממשלה בחופש שלו. זה שינוי חשוב בצורה בלתי רגילה. אתה גם רואה הרבה יותר ביקורת וסקפטיות בפומבי... באחד הטורים הראשונים שלך על הפרשה תיארת אנשים כמו סנודן ומאנינג כגיבורים של העידן הנוכחי. השנים האחרונות 12 – אחד הדברים שממשלת ארצות הברית עשתה ב זה לנסות לגרום לאנשים לפחד מלאתגר אותה באמת. ממשל אובמה העמיד לדין תחת סעיפי ריגול יותר מדליפים מאשר כל הנשיאים הקודמים גם יחד - למעשה, יותר מכפליים מכל הנשיאים הקודמים. כל בספטמבר הוא של מדינה מיליטריסטית שאמורה 11 האקלים של אחרי לפעול נגד האויבים שלה ללא מגבלות, ובכלל זה נגד אויבים פנימיים. המפתח לשימוש ברעה בכוח הוא היכולת להפעיל אותו במחשכים. אחת הדרכים היחידות שיש לנו לדעת מה הממשלה עושה היא הסתמכות על מדליפים ואנשים שחושפים שימוש לרעה בסמכות. וזו בדיוק הסיבה שהם תחת כזו מתקפה שיטתית. על מנת שאדם באמת יחשוף שימוש לרעה בכוח, הוא צריך לקבל על עצמו סיכונים כמו מאסר עולם, או להיות מוקע כבוגד על ידי המדינה החזקה ביותר בעולם. זה בדיוק מה שאדוארד סנודן עשה, ללא שום רווח שצפוי לו עצמו, אלא רק לטובת הציבור. זו ההגדרה של גיבור: אדם שמוכן לקבל על עצמו גורל שהיה מטיל אימה על רוב בני האדם, בשם מטרה נאצלת... מהציבור רואים בסנודן 60% היה סקר לפני כמה שבועות, שקבע כי רואים בו בוגד. 35% חושף שחיתויות ורק גרינוולד ופויטרס סבורים שאנשים עוד לא הפנימו את המשמעויות האמיתיות של הקף המעקבים והפיקוח על האינטרנט. הם מאמינים, למשל, שלמושגים כמו חיסיון של מקורות עיתונאיים, או סודיות של כל שיחה אחרת, אין שום משמעות כל עוד התקשורת מתבצעת באמצעים המקובלים. אין חירות - אין פיגועים בשם החירות צריך לקחת את הסיכון שכמה מהתקפות הטרור יצליחו? אין כזה דבר ביטחון מוחלט. אתה לא יכול לקיים חברה שבה יש אפס אחוז סיכוי לפיגועים, אפילו אם תהפוך אותה לחברה הדכאנית והטוטליטרית בהיסטוריה. הסיכון עדיין יהיה קיים. כך שעצם תפיסת הביטחון המוחלט היא מטורפת. עקרון היסוד של ארצות הברית הוא שיש דברים בחיים שחשובים לפחות כמו ביטחון פיזי אם לא יותר, ובכלל זה חירות. החלטנו שנמנע מהמשטרה להיכנס לבתים שלנו אם אין לה עילה מספקת לחשוב שבוצע שם פשע, וזה אף על פי שאם היינו מרשים לה להיכנס לבתים זה היה עוזר לתפוס פושעים. אם הממשלה הייתה שמה מצלמות טלוויזיה בכל החדרים שלנו אין ספק שהיו פחות אנסים ופדופילים, ואני עדיין חושב שמרבית האמריקאים לא היה מסכימים לכך, כי אנחנו מבינים באופן אינסטינקטיבי שאנחנו מוכנים לקחת סיכונים מסוימים לביטחוננו האישי כדי להגן על החירות שלנו. אז בשורה התחתונה, האם אנחנו חיים בחברה חופשית יותר מבעבר או לא? ההבטחה של האינטרנט הייתה שהוא ישחרר את בני האדם ויסייע לדמוקרטיה, והוא הופך לכלי דיכוי ושליטה. למעשה, הוא אחד מכלי השליטה החזקים ביותר שהומצאו אי פעם. האתגר המהותי ביותר שאנחנו ניצבים מולו כיום נוגע לאפקט האמיתי של האינטרנט - האם הוא יעניק כוח לבני האדם וישחרר אותם, או שהוא יעניק עוד עוצמה למרכזי הכוח, ויסייע בידם לפקח, לשלוט ולדכא את האוכלוסייה? זה המאבק של דורנו, והוא עוד לא הוכרע. 31.08.2013 , מתוך הארץ נועם שיזף